הֲרֵי זֶה גִיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְנֵהוּ לִי. פָּסוּל. עַל מְנָת שֶׁתַּחֲזִירֵהוּ לִי. כָּשֵׁר. וְלֹא דָא הִיא קַדְמִייָתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לִכְשֶׁתַּדִּינִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לִכְשֶׁתִּזְכֶּה בוֹ וּבְמִצְוָותוֹ תַּחֲזִרֵהוּ לִי. כְּהָדָא תֻּרוּנְגָּא הֲווֹן מְצַפְצְפִין תַּמָּן. וַהֲוָה רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב יְהַב תֻּרֻנְגָּא מַתָּנָה לִבְרֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ. לִכְשֶׁתִזְכֶּה בוֹ וּבְמִצְוָותוֹ תַּחֲזִירֵהוּ לִי.
Pnei Moshe (non traduit)
והוה ר''נ יהיב אתרוגא. לבריה במתנה ע''מ להחזיר לכשיזכה בו ובמצותו אלמא דמתנה מיקרי וזה יצא בו וה''נ ע''מ שתחזירהו לי כשר:
תרונגא הוון מצפצפין תמן. היו נדחקין באתרוג בבבל ולא היה להם כ''א בצימצום. מל' עומדים צפופין וכן דוגמתו בפ' כל קרבנות הציבור פעם אחת נצטפצפו אנשי לודקיא בשמן כן היא גי' הערוך:
לכשתדוני. לכשתדון ותבחין שיש הפרש ביניהם כדמפרש ר' יוסי בר בון דהא דקאמר שתחזירהו לי היינו לכשתזכה בו ובמצותו כלומר לאחר שתקנה להתגרש בו תחזירהו לי ולפיכך כשר דקרינן ביה שפיר ונתן בידה כדאשכחן באתרוג דמתנה בכה''ג שמה מתנה כהדא עובדא דמייתי:
הרי זה גיטיך ע''מ שתתנהו לי. שיהא שלי פסול דלאו מידי קיהיב לה:
ולא דא היא קדמייתא. ולאו היינו רישא ומאי שנא בין שתחזירהו לי לבין שתתנהו לי:
עֵדִים שֶׁאֵינָן יוֹדְעִין לַחֲתוֹם. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. רוֹשֵׁם לִפְנֵיהֶן בַּדְּיוֹ וְהֵן חוֹתְמִין בַּסִּיקְרָא. בַּסִּיקְרָא וְהֵן חוֹתְמִין בַּדְּיוֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן עֲסוּקִין בְּהִילְכוֹת שַׁבָּת אָנוּ מִתִּירִין אֶת אֵשֶׁת אִישׁ. אָלָּא מֵבִיא נְייָר חָלָק וּמְקַרֵעַ לִפְנֵיהֶן וְחוֹתְמִין. וְלֹא כְתַב יָדוֹ שֶׁלָּרִשׁוֹן הוּא. אֶלָּא מַרְחִיב לָהֶן אֶת הַקֶּרַע. רִבִּי מָנָא בָעֵי. וְלָמָּה לִינָן אָֽמְרִין. רוֹשֵׁם לִפְנֵיהֶן בַּמַּיִם. 12a אִם בָּא וְעִירֵר עֱרָרוֹ קַייָם. הִקּוֹרֵעַ עַל הָעוֹר כְּתַבְנִית כְּתָב כָּשֵׁר. הָרוֹשֵׁם עַל הָעוֹר כְּתַבְנִית כְּתָב פָּסוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
רושם לפניהן בדיו והן חותמין. עליו בסיקרא אי נמי בסיקרא והן חותמין בדיו משום דבכה''ג הוי כתב לענין שבת:
מפני שאנן עסוקין בהלכות שבת. וכי מפני שאנו מחמירין לקרותו כתב לענין שבת אנו מתירין אשת איש בתמיה שאתה מדמה נמי לסמוך על זה למעשה ולהקל בא''א:
ומקרע. מסרט לפניהן כעין צורת אותיות והן חותמין:
ולא כתב ידו של ראשון הוא. בתמיה דכשהן חותמין על רושם האותיות שנעשה בראשונה הוי כתב ע''ג כתב ולא כלום הוא:
אלא מרחיב לפניהן את הקרע. שעושה רושם האותיות בהרחבה פי' חלולין והן ממלאין דיו בתוך האותיות ולא על רושם הראשון:
ולמה לית אנן אמרין רושם לפניהן במים. והן חותמין דלא הוי כתב על גבי כתב:
אם בא ועירער עררו קיים. לפי גי' הספר אפשר לפרש דעל עירער הבעל קאי כלו' דאע''פ שרושם לפניהם במים בעלמא מ''מ לאו כתב הראשונים מיקרי ואינו יכול להתקיים בחותמיו א''נ דגרסינן אם בא ועידר עדרו קיים מלשון העדר וחסרון כלומר דמשני דמשום הכי לא מכשרינן ברושם לפניהם במים שאע''פ דלאו כתיבה מיקרי מ''מ אם בא לעדרו ולמחקו המחק קיים ורישומו ניכר לפי שעה והוי ככתב ע''ג כתב ואין תקנה אלא במקרע:
הקורע על העור. שחוקק ומסרט בו:
רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. כְּתָבוֹ עַל כּוֹס שֶלְּזָהָב וְאָמַר לָהּ. מְקוֹם הַכְּתָב שֵׁלִּיךְ וּבֵין הַשִּׁיטִּים שֶׁלִּי. וְיֵשׁ כְּתָב. עוֹר הַנִּקְרַע הֲרֵי זֶה כָשֵׁר. נִתְקְרַע הֲרֵי זֶה פָסוּל. בִּשְׁלֹּא נִתְקְרַע קֶרַע בֵּית דִּין. אֲבָל אִם נִקְרַע כְּקֶרַע בֵּית דִּין. אֵי זֶהוּ קֶרַע שֶׁלְּבֵּית דִּין. בֵּין כְּתָב לָעֵדִים.
Pnei Moshe (non traduit)
בשלא נתקרע. הא דאמרינן הנקרע כשר בשלא נתקרע בקרע ב''ד שהוא בין הכתב לעדים אבל אם היה נקרע בקרע ב''ד פסול:
נתקרע. אח''כ בין כתיבה לנתינה ה''ז פסול:
עור הנקרע הרי זה כשר. אם היה כבר נקרע וכתב עליו הגט כשר:
ויש כתב. בתמיה כלומר דמתמה הש''ס מאי קא מיבעיא ליה פשיטא דלאו כלום הוא דהרי אין כאן כתב עוד מאחר שמקום בין השיטים שלו דספר א' אמר רחמנא ולא ב' וג' ספרים:
ובין השיטים שלי. המקום של ביני שיטי יהא שלי מהו:
על כוס של זהב. אי נמי על טס של זהב גרסי':
עַל הֶעָלֶה שֶׁלַּזַּיִת. וְלֹא כִמְקוּרָע הוּא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. תַּנָּא בִּינָה שילוח. אֲפִילוּ כוֹתֵב. אֲנִי פְלוֹנִי מֶגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתִי. כָּשֵׁר. וְאַתְייָא כֵּיי דָּמַר רִבִּי אִילָא. אִם פִּירֵשׁ פָּסוּל. וְאִם לֹא פִירֵשׁ כָּשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
ואתייא כהאי דאמר רבי אילא. על קרע ב''ד קאי וכדאמר ר' אילא דדוקא אם פירש לגמרי או שנקרע שתי וערב דהוי כפירש אבל אם לא פי' שנקרע בשתי לבדו ועדיין מעורה במקצת כשר:
תנא בונא בר שילא אפילו כותב אני פ' מגרש את אשתי פ' כשר. וזה יכול לכותבו על העלה של זית:
על העלה של זית. קתני במתני' דכשר ולא כמקורע הוא בתמיה דהרי אי אפשר לכתוב עליו כל לשון הגט:
עַל הַקֶּרֶן שֶׁלַּפָּרָה. מַתְנִיתָא כְּשֶׁאָמַר לָהּ. הֲרֵי גִיטֵּיךְ. אֲבֵל אִם אָמַר לָהּ. הֲרֵי גִיטֵּיךְ וְהַשְּׁאָר לִכְתוּבָּתֵיךְ. נִתְקַבְּלָה גִיטָּהּ וּכְתוּבָּתָהּ כְּאַחַת. אָמַר לָהּ. הֲרֵי גִיטֵּיךְ וּכְתוּבָּתֵיךְ כְּאַחַת. רִבִּי זְעִירָא בָעֵי רִבִּי מָנָא. מָסַר לָהּ בַּמּוֹסִירָה מָהוּ. מִידַּת הַדִּין אַתְּ אָמַר נִקְנֶה הַמֶּקַח. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. 12b אוֹ שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב וְנָתַן בְּיָדָהּ. עַד שֶׁיְּהֵא כּוּלּוֹ בְיָדָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתניתא. דקתני ונותנין לה את הפרה ואינו יכול לקצון את הקרן וליתן לה משום שמחוסר קציצה הוא כדפרישי' במתני' דוקא כשאמר לה הרי גיטיך לבד וצריך ליתן לה כל הפרה בשביל גיטה:
אבל אם אמר לה גיטיך. במה שכתוב על הקרן והשאר הפרה לכתובתיך נתקבלה כו':
אמר לה. כלומר נעשה כאמר לה הרי גיטיך וכתובתך כאחת:
מסר לה. הפרה במוסירה מהו שתתגרש בקבלת מוסירה:
מידת הדין. מי אמרינן כמו למידת הדין לענין ממון דאת אמר נקנה המקח כדקי''ל בפ''ק דקידושין בהמ' גסה ניקנית במוסיר':
והכא נמי את אמר הכין. דנתגרשה בקבלת מוסירה:
או. דילמא שנייא היא הכא דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולה בידה ולא במוסירה ולא איפשיטא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source